Ibn Ezra Second Commentary Shemot 6 – אבן עזרא פירוש שני שמות ו‏ – Mikraot Gedolot

E/ע

הערותNotes

(א) ויאמר – עתה תראה – כאשר אביא המכות על מצרים, אז ירויח להם מעט, כאשר אפרש עוד. (הקדמה) פרשת וארא
שם אל שדי סוד התורה, גם כן השם הוא הנורא,
עתה פורש בתחלת זאת הפרשה, היא וארא. (ב) וידבר – הכתוב אמר: ויאמן העם (שמות ד׳:ל״א), ולא כל העם. והכל מודים באלהים, ואפילו פרעה, כאשר אפרש עוד (ראב״ע שמות פירוש שני ח׳:ט״ו). על כן אמר: ויאמר אליו אני י״י, לכן אמור לבני ישראל אני י״י (שמות ו׳:ו׳), וידעתם כי אני י״י אלהיכם המוציא אתכם (שמות ו׳:ז׳). (ג) וארא – נבואת האבות היתה במראות הלילה, על כן מלת וארא.
מלת שדי – קשה בפירוש, והגאון אמר: כי השי״ן נוסף כשי״ן שאתה מדבר עמי (שופטים ו׳:י״ז). והטעם: שאמר לעולם דיי. ולא אדע טעם לפירוש זה, כי איך יקרא שם אשר די, רק להיותו תאר, כמו: טוב וסלח (תהלים פ״ו:ה׳), עלי לבי דוי (ירמיהו ח׳:י״ח).
והנגיד רב שמואל פירש בו בלשון ערבי: אלקהאר, ופירושו: מנצח ותקיף. והיו״ד תחת אות הכפל, כיו״ד דליו שקים מפסח (משלי כ״ו:ז׳), ואל״ף אשר בזאו נהרים ארצו (ישעיהו י״ח:ב׳). וכמוהו: כקול שדי (יחזקאל א׳:כ״ד), והיה שדי בצריך (איוב כ״ב:כ״ה). ויפה פירש.
ומלת נודעתי – מבנין נפעל, ואיננו כמו: הודעתי, כדברי מנחם.
ורבי מרינוס אמר: כי ושמי^א י״י – שבועה, כי בלשון ערבית יש ו״ו לשבועה. וטעם לא נודעתי להם – כאשר נודעתי לך. והו״ו הזה לא מצאנו בלשון הקדש.
וככה דקדוקו: יש מלות מושכות עצמם ואחרת עמם, גם כן אותיות, כמו: מאל אביך ויעזרך ואת שדי (בראשית מ״ט:כ״ה) – שהוא: ומאת שדי. וככה בי״ת באל שדי, וכאילו כתוב: ובשמי י״י לא נודעתי להם.
אמר רב סעדיה הגאון: כי תחסר באחרונה מלת לבדו, כאלו אמר: ובשמי י״י לבדו לא נודעתי להם – רק פעם אחת באל שדי, ופעם בשם י״י. וכמוהו, לפי דעתי: לא יעקב לבדו יאמר עוד שמך כי אם ישראל (בראשית ל״ב:כ״ט) משתתף עמו. ואין צריך לתקון הזה, כי ידענו כי אל שדי הוא השם הנכבד, ואין ביניהם הפרש, רק ששם שדי הוא תואר, והוא^ב השם הנכבד פעם שם עצם, ופעם שם תואר, כאשר פירשתי (ראב״ע שמות פירוש שני ג׳:ד׳, ג׳:ט״ו). והנה מצאנו כתוב באברהם: אני י״י אשר הוצאתיך מאור כשדים (בראשית ט״ו:ז׳), וביעקב: אני י״י אלהי אברהם אביך (בראשית כ״ח:י״ג).
ור׳ ישועה אמר: כי אברהם ויעקב לא ידעו השם הזה, כי משה כתב ככה. ולא דבר נכונה, כי איך יכתב משה שם לא הזכירו השם. ואין ספק כי האבות ידעו זה השם, שהוא שם העצם, רק זה השם הוא התואר לא ידעו.
ועתה אגלה לך קצות סוד אל שדי: ידענו כי השם ברא השלשה עולמות שהזכרתי (ראב״ע שמות פירוש שני ג׳:ט״ו). והעולם השפל יקבל כח מהעולם התיכון, כל אחד מהפרטים כפי המערכת העליונה. ובעבור כי נשמת האדם גבוהה מן העולם האמצעי, אם היתה הנפש חכמה והכירה מעשה השם, שהם בלא אמצעי ועל ידי אמצעי, והניחה תאות העולם השפל, והתבודדה לדבקה בשם הנכבד, אם יש במערכת הכוכבים בעת ההריון רעה שתביא עליו, ידוע כי השם שדבק בו יסבב סבות להצילו מרעתו. וככה אם יש במערכה שיהיה עקר, השם יתקן כח תולדתו ויוליד. על כן אמרו חכמינו ז״ל: צא מאצטגנינות שלך (בבלי שבת קנ״ו.). וקרוב מזה הטעם: אין מזל לישראל (בבלי שבת קנ״ו.). ועוד אבאר זה באר היטב בפרשת כי תשא (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ג:כ״א). על כן אמר השם לאברהם: קודם וארבה אותך^ג (בראשית י״ז:ב׳), אני אל שדי (בראשית י״ז:א׳) – שפירושו: מנצח המערכת העליונה, לא שהמערכה תשחת, רק שידע הדבק שמתחדש^ד לו טוב, לא יהיה במערכתו. על כן אמר יעקב: המלאך הגואל אותי מכל רע (בראשית מ״ח:ט״ז), שהיה נכון לבא עליו. וזהו סוד כל התורה, כאשר אפרש עוד (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ג:כ״א). והנה האבות לא הגיעה מעלתם לדבקה בשם כמשה, אשר ידעו השם פנים בפנים (דברים ל״ד:י׳), על כן יכול משה לשנות תולדת העולם השפל, ולחדש אותות ומופתים, שלא יכלו האבות לחדשם.
והנה משה אמר שני דברים: האחד – למה זה שלחתני (שמות ה׳:כ״ב). והשני – והצל לא הצלת את עמך (שמות ה׳:כ״ג). והשיב על האחרון: עתה תראה אשר אעשה לפרעה (שמות ו׳:א׳), ועל הראשון: ויאמר אליו אני י״י (שמות ו׳:ב׳). והטעם: כי על ידי האבות נודע שמי שהוא אל שדי, ועל ידך יודע שמי י״י הנכבד בעולם כאשר אמר: לכן אמר לבני ישראל אני י״י (שמות ו׳:ו׳), והנה שלחתיך להודיע זה השם. (ד) וגם הקמתי – גם שלחתיך בעבור שהקימותי את בריתי עם האבות לתת להם או לבניהם, שהם כמוהם, את ארץ כנען. (ה) וגם אני – וגם עוד שלחתיך בעבור שעשו ישראל תשובה וצעקו אלי. (ו) לכן – כמו: שאני עומד, כן יהיה דברי קיים, שאגאל אתכם^ה בזרוע נטויה מן השמים על הארץ. (ז) ולקחתי – כאשר תקבלו התורה בהר סיני.
וטעם המוציא אתכם – כי היתה במערכת המחברת הגדולה למשרתים העליונים, שיעמדו עוד בגלות. וזה יתברר לך בפרשת כי תשא (ראב״ע שמות פירוש שני ל״ג:כ״א). (ח) והבאתי {אתכם} – כי רבים מיוצאי מצרים נכנסו לארץ,⁠^ו גם בניהם יחשבו גם הם.
וטעם אשר נשאתי את ידי – דרך משל, כאדם שישא ידו אל השמים וישבע, כמו: כי אשא אל שמים ידי (דברים ל״ב:מ׳), וירם ימינו ושמאלו אל השמים (דניאל י״ב:ז׳).
וטעם אני י״י^ז – שאקיים זה. (ט) וידבר – ולא שמעו – ולא הטו אזן לדבריו, כי קצרה רוחם באורך הגלות, ובעבודה קשה שהתחדשה עליהם. (י) וידבר – לאמר – למשה, כמו: דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם (ויקרא א׳:ב׳). (יא) בא – אל ארמון המלך. (יב) וידבר – הן בני ישראל – שהם עמך, לא שמעו, ואיך ישמעני פרעה – שהוא מלך, ואיננו מעמך.
ועוד: כי מגרעת היא שאדבר לפניהם ואני ערל שפתים – כי בפעם הראשונה הבטחתני שתורה את פי שלא אבטא באות שהוא כבד עלי (ראב״ע שמות פירוש שני ד׳:י״ב), אולי תכשל לשוני לפניו, ואתה אמרת כי אהרן יהיה מליץ ביני ובין בני ישראל. (יג) וידבר – עתה כלל העניין, כי גם אהרן יהיה מליץ בינו ובין פרעה, כאשר יפרש עוד (שמות ז׳:א׳-ב׳), על כן השתתפו שניהם בדבור.
ויצום אל בני ישראל ואל פרעה מלך מצרים – ור׳ ישועה אמר: כי טעם ויצום שלא יכעסו^ח על ישראל אם לא שמעו אליהם, ואין צורך. (יד) אלה ראשי בית אבותם – שב אל בני ישראל הנזכרים למעלה (שמות ו׳:י״ג), והאנשים הם יורדי מצרים.
החל מראובן – לא נשאר לו כבוד^ט רק להתיחש (דברי הימים א ה׳:א׳), ואלה ארבעת בניו הם יורדי מצרים. (טו) ובני – משפחת אהד נכרתה במצרים או במדבר, כי איננה נזכרת בפרשת פינחס (במדבר כ״ו:י״ב-י״ג).
וצחר – הוא זרח (במדבר כ״ו:י״ג). (טז) בני לוי – הזכיר אלה שני שבטים בתחלה בעבור שהם גדולים מלוי, כי לוי הוא העקר, כי לא בא לפרש עתה רק יחש משה ואהרן.
והזכיר גרשון וקהת ומררי – כאשר נולדו, והם יורדי מצרים.⁠^י
והזכיר חיי לוי, ולא הזכיר חיי שאר השבטים, בעבור כבוד משה ואהרן. (יז) בני גרשון – לא היו לו בנים כי אם שניהם. (יח) ובני – והזכיר חיי קהת, ולא חיי גרשון ומררי, בעבור כבוד השלוחים. (יט) ובני מררי^יא – שנים היו בניו ולא יותר, על כן אמר: אלה משפחת הלוי לתולדותם, כי לא הולידו יורדי מצרים רק אלה בני יעקב. (כ) גם הזכיר שני חיי עמרם בעבור כבוד בניו. (כא) ובני יצהר – הזכיר אלה בעבור קרח שהריב עם משה (במדבר ט״ז). (כב) ובני עוזיאל – הזכיר עוזיאל בעבור כבוד מישאל ואלצפן בתורה (ויקרא י׳:ד׳), ולא חשש להזכיר בני חברון. (כג) ויקח – הזכיר אשת אהרן בעבור כבוד אלעזר.
והזכיר אחות נחשון – בעבור סוד הכהונה.⁠¹ (כד) והזכיר בני קרח כי היו צדיקים, ככתוב: ובני קרח לא מתו (במדבר כ״ו:י״א), ושמואל הנביא היה מבני קרח. (כה) ואלעזר – הזכיר אשת אלעזר בעבור כבוד פנחס, כי לו ניתנה ברית הכהונה לעולם (במדבר כ״ה:י״ג).
על כן בדרך הסברא פוטיאל – היה מבני ישראל. ולא ידענו טעם פוטיאל כאשר לא ידענו טעם מישאל, וכל השמות הנזכרים, כמו אהרן. ולולי שנכתב מעשה משה (שמות ב׳:י׳) לא היינו יודעים למה נקרא כן. (כו) הוא אהרן ומשה^יב – הקדים אהרן למשה, כי הוא היה גדול בשנים, ועוד כי הוא התנבא לישראל קודם בא משה. (כז) הם – עתה, מעת שדברו אל פרעה, הקדים משה בעבור גודל מעלתו, והשם דבר עמו פנים אל פנים, ונגש אל הערפל אשר שם השם (שמות כ׳:י״ז), ולא כן אהרן, והכתוב מעיד: לא כן עבדי משה (במדבר י״ב:ז׳), ואהרן אמר לו פעמים:⁠^יג בי אדוני (במדבר י״ב:י״א). על כן לא תמצא בכלל התורה מתחלת זה הפסוק שלא יקדים משה לאהרן, וככה בנביאים, גם בכתובים. ואין טענה ממלת ואלה תולדת אהרן ומשה (במדבר ג׳:א׳), גם: ותלד לו את אהרן ואת משה (שמות ו׳:כ׳), כי כאשר נולדו הזכירם. והעד: תולדת, גם: ותלד. (כח) ויהי – יש לתמוה על המפריש הפרשיות למה לא דבק זה הפסוק עם הבאים אחריו, והוא סמוך, ואם לא ידענו לו טעם. כי כן ביום דבר י״י אל משה בארץ מצרים, וזה שדבר לו: אני י״י דבר אל פרעה מלך מצרים (שמות ו׳:כ״ט). וכמוהו: ויהי כאשר תמו כל אנשי המלחמה למות מקרב העם (דברים ב׳:ט״ז), דבק בפרשה הסמוכה אליו. אולי בעל ההפסקות ידע לו טעם למה עשה כן, כי דעתו רחבה מדעתנו. (כט) וידבר י״י – עתה אפרש עניין וידבר י״י אל משה ואל אהרן (שמות ו׳:י״ג), וזהו: בא דבר אל פרעה מלך מצרים (שמות ו׳:י״א). רשימת מהדורות
© כל הזכויות שמורות. העתקת קטעים מן הטקסטים מותרת לשימוש אישי בלבד, ובתנאי שסך ההעתקות אינו עולה על 5% של החיבור השלם.List of Editions
© All rights reserved. Copying of paragraphs is permitted for personal use only, and on condition that total copying does not exceed 5% of the full work.

הערות

¹ כלומר, בני אהרן הכהנים היו מיוחסים גם מאביהם וגם מאמם (השוו ראב״ע שמות פירוש ראשון כ״א:ד׳).

^א כן בפסוק ובכ״י פריס 177, לוצקי 827. בכ״י פריס 176: שמי.

^ב בכ״י פריס 176 בגליון: ס״א והנה.

^ג כן בפסוק ובכ״י ברסלאו 53. בכ״י פריס 176 ועוד כ״י (בהשפעת בראשית כ״ב:י״ז): זרעך.

^ד כך תוקן בכ״י פריס 176, וכן בכ״י לוצקי 827. בכ״י פריס 177 (במקום ״שמתחדש״): שמו חדש.

^ה כן בפסוק ובכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176, לוצקי 827 חסרה מלת: אתכם.

^ו כן בכ״י ברסלאו 53, וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י פריס 176, 177, לוצקי 827 חסר: נכנסו לארץ.

^ז כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176: את, ובין השיטין: ס״א אני.

^ח כן בכ״י פריס 177. בכ״י פריס 176: יכעיסו.

^ט כן בכ״י לוצקי 827, ובכ״י פריס 176 בגליון. בטקסט כ״י פריס 176: לי בכור.

^י בדפוסים יש כאן תוספת מהפירוש הראשון של ראב״ע: ״הוא אהרן ומשה – הקדים שם אהרן בעבור שניו.⁠״ התוספת חסרה בכ״י פריס 176, 177.

^יא כן בכ״י ברסלאו 53, וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י פריס 176, 177, לוצקי 827 חסר: מררי.

^יב כן בכ״י ברסלאו 53, וטיקן ניאופיטי 2. בכ״י פריס 176, 177, לוצקי 827 חסר: אהרן ומשה.

^יג כן בכ״י, אולם בתורה ״בי אדני״ מופיע רק פעם אחת. כנראה כוונת ראב״ע היא גם ללשון ״אדני״ בשמות ל״ב:כ״ב, ועיין בנוסח כ״י פריס 176 שם.

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון